פסק-דין בתיק ע"א 9496-06-12

כב' השופטת ש. דברת, ס. נשיא :

1.                 ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באילת מיום 24.5.12 בת.א 1857/07, שניתן על ידי כב' השופט אלון רום, בו חייב המערערות בתשלום פיצוי למשיב, יליד 7.9.72, בסך 125,000 ש"ח בצירוף שכ"ט ומע"מ, וזאת לאחר ניכויי מל"ל בשיעור של 75,000 ש"ח, בגין פציעתו בתאונת דרכים מיום 21.9.2006.

2.                 בית משפט קמא מינה שני מומחים, האחד בתחום הנוירולוגי, והשני בתחום האורטופדי. המומחה בתחום הנוירולוגי  קבע כי למשיב לא נותרה נכות נוירולוגית כתוצאה מהתאונה, באין חסר נוירולוגי או קיפוח נוירולוגי ואין עדות לפגיעה קוגניטיבית. בית המשפט אימץ קביעה זו וקבע כי למשיב לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי.

המומחה בתחום האורטופדי,  קבע כי למשיב נותרה נכות בשיעור של 5% "בשל כיסוי לקוי של השבר בעצם המסרק החמישית משמאל". כן קבע המומחה כי נגרמה למשיב נכות זמנית של 100% למשך 60 יום.

בית המשפט קבע את את נכותו הרפואית הצמיתה של המשיב בתחום האורטופדי בשיעור של  5%.

התאונה היתה תאונה בעבודה ונקבעה למשיב נכות נוירולוגית במל"ל בשיעור של 10%.

3.                  בית משפט קמא פסק למשיב בגין הפסדי שכר בעבר סך של 50,000 ש"ח וזאת "לפנים משורת הדין", מיום התאונה ועד מתן פסק הדין, תוך שהוא מביא בחשבון את דמי הפגיעה בסך 25,000 ש"ח ששולמו לו על ידי מל"ל. דהיינו, בגין הפסדי שכר בעבר חייב בית המשפט המערערות בסך של 75,000 ש"ח. כן פסק סך של 100,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד וסך של 25,000 ש"ח בגין כאב וסבל. משנדרש לניכוי בגין תגמולי מל"ל הורה בית משפט קמא על ניכוי סך של 50,000 ש"ח "וזאת לאחר שעיינתי במכלול הנתונים שבפני... ומאחר ובעת קביעת הסכום לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר התחשבתי בדמי הפגיעה שהנתבע קיבל מהמל"ל" (עמ' 6 לפסק הדין). מאחר ודמי הפגיעה בסך של - 25,000 ש"ח, הובאו בחשבון ע"י בית משפט קמא בעת פסיקת הפסד השתכרות בעבר, התוצאה היא שניכויי מל"ל הועמדו על סך של 75,000 שח בלבד.

4.                 בערעור נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא אינו מנומק, לא ניתן להבין העובדות והממצאים  שנקבעו, שהביאו לפסיקת הפיצוי. לגבי הפסד השתכרות בעבר, נטען כי אין מקום לקביעה "לפנים משורת הדין", כאשר עסקינן בנזק מיוחד, אלא יש לפרט כיצד הגיע בית המשפט לתשלום הסך של 75,000 ש"ח (50,000 ש"ח פיצוי + 25,000 ש"ח דמי פגיעה ששולמו על ידי מל"ל).

לגבי הפסד השתכרות בעתיד נטען כי אין הסבר כיצד נפסק הסכום של 100,000 ש"ח בגין נכות זניחה לחלוטין, כאשר המשיב המשיך לעבוד, באותה עבודה בה עסק בעבר וכאשר הוכח כי כבר בחודש נובמבר 2006, חודשיים לאחר התאונה, עבד שעות נוספות.

בפריט של כאב וסבל נטען כי טעה בית המשפט, עת פסק 25,000 ש"ח כאשר מדובר ב-5% נכות בגינם זכאי המשיב ל-9,000 ש"ח לכל היותר, ואם מצא בית המשפט להפעיל שיקול דעתו ולקבוע פיצוי לפי נכות של 10%, הסכום הינו 19,000 ש"ח.

כן נטען כי המל"ל שילם למשיב סך של 176,000 ש"ח (נ/3) והיה על בית המשפט לנכות את מלוא הסכום ולא היה מקום להפעיל שיקול דעת ולנכות רק חלק מהסכום.

עוד נטען כי הסכומים שנפסקו הינם גבוהים בהרבה מהסכומים הנפסקים בתביעות דומות.

5.                 המשיב טוען כי שולם לו על ידי המל"ל סך של 131,855 ש"ח, הן בגין דמי הפגיעה והן בגין מענק נכות ו "הסכום בו נקב ב"כ המערערת הינו פועל יוצא מחיבור של שלושה אישורים נפרדים בהם מפורטים דמי הפגיעה והמענק... המדובר בשעטנז מפוקפק שכלל לא ברור כיצד הגיע ב"כ המערערת לסכום אותו הוא נוקב".

להפסד ההשתכרות בעבר, נטען כי שכרו החודשי של המשיב עמד על סך של 16,388 ש"ח ועל כן הסכומים אותם פסק בית המשפט הינם סבירים. עוד נטען כי, שכרו החודשי של המשיב ליום מתן פסק הדין עמד על 22,000 ש"ח ומאחר והמשיב נעדר מעבודתו למשך 75 יום, על כן זכאי הוא ל-44,000 ש"ח, בגין היעדרות של חודשיים והסכום שפסק בית משפט קמא הינו סביר מאחר והוא מכסה תקופת עבר של  שש שנים.

לגבי הפסד השתכרות בעתיד, נטען כי אין להתערב בקביעת בית משפט קמא מאחר ושכרו המשוערך של המשיב עמד על 19,077 ש"ח (נתון זה שונה מהשכר שנטען בפריט של הפסד השתכרות לעבר) והחישוב האקטוארי של 5% לתקופה של 27 שנה מביא להפסד השתכרות של 211,637 ש"ח ובית המשפט פסק לו כמחצית מהסכום, וזאת בהתחשב בעובדה כי המשיב איבד את האפשרות לצלול, דבר הפוגע בפרנסתו ובתחביבו.

עוד טוען המשיב כי "יש לצאת מתוך נקודת הנחה כי בית המשפט... פסק את הפסדיו של המשיב כשהוא לוקח בחשבון את הפסדיו של המשיב בגין הפנסיה ... על אף שטענה זו לא נטענה והכל כפועל יוצא מצו ההרחבה שנכנס לתוקף...", משמע, הסכום שנפסק, כולל בחובו גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה.

באשר לכאב וסבל, טען המשיב כי  אין מקום להתערב, משבית המשפט החליט לפסוק לו פיצוי לפי נכות בשיעור של 10% המביא לסך של  23,000 ש"ח.

6.                 דין הערעור להתקבל.

בית משפט קמא, אינו מסביר מה הנחה אותו בשיקוליו ולמרבה הצער אינו קובע ממצאים עובדתיים. כך, לא נקבע שכרו של המשיב ערב התאונה  ובית המשפט התעלם מהעובדה שמדובר בפגיעה מינורית, שאינה משפיעה על תפקודו של המשיב בעבודתו, שכרו לא השתנה והוא ממשיך באותו מקום עבודה ובאותו שכר.